כוכב

"מה זה הדבר הזה שמנצנץ בפנים?"

"כוכב."

"למה הוא תקוע בזכוכית?"

"אתה כזה ילד. כדי שלא יברח, אולי?"

"אוקי. אמממ... איזה כוכב זה?"

"מה זאת אומרת איזה כוכב?"

"איזה כוכב. מאדים? נפטון? כוכב הצפון?"

"טוב, תפסיק עם השטויות שלך. זה לא כוכב ספציפי, זה פשוט כוכב. הוא מכוון אותך אל הדברים שאתה רוצה. זה דווקא מאוד שימושי."

תכלת החזיקה את כדור הזכוכית בשתי ידיים ובהתה בנקודת האור המרצדת שרקדה בתוכו. סער ישב על הצד השני של המיטה ונשען קדימה כדי להסתכל מקרוב. הוא נראה מרותק.

"למה הוא מסתובב ככה לכל הכיוונים?"

"כנראה בגלל שאני רוצה הכל," צחקה תכלת.

והיא רצתה. היא רצתה לרקוד ולהשתטות ולטעום מכל דבר בעולם, היא רצתה ללמוד באוניברסיטה והיא רצתה לבוא לטקס הסיום עם הכובע המרובע המצחיק, והיא רצתה לטייל בעולם ולראות את כל שבעת הפלאים ואז לחצות את האוקיינוס האטלנטי בדאון, היא רצתה לצלול עם לוויתנים ולגעת בלוחות הטקטוניים בבטן האדמה והיא רצתה ללכת לכל המסעדות ולאכול כפי יכולתה ולרוץ מרתון ולהשתתף בטריאתלון ולאהוב ולטפטף אל.אס.די ישר לעיניים ולעוף מעבר לכוכבים ולחזור ולקטוף שושני-מים מהנילוס ולאהוב עוד, לאהוב את כל העולם ואת מה שמסביבו בחיבוק ענק ומקיף ולרקוד, לא להפסיק לרקוד על כל החתונות, אף פעם לא להפסיק לרקוד.

הרצון בער בתוכה כמו אלף כוכבים.

"רוצה לנסות גם?" שאלה.

סער משך בכתפיו ולקח ממנה את כדור הזכוכית הזוהר. הוא החזיק אותו בשתי ידיו ונעץ מבט מעמיק בכוכב הלכוד במרכז.

"שלי לא זז בכלל," אמר. הכוכב בער בעוצמה במרכז כדור הזכוכית, יציב לחלוטין.

"מעניין. אין שום דבר שאתה רוצה?"

"או שכבר יש לי את כל מה שאני רוצה."

הוא אמר את זה כלאחר יד, בלי לחשוב פעמיים ובלי להסיר את מבטו מעיניה.

היא תמיד קינאה בו על המיקוד הזה, על היכולת לדעת בדיוק מה הוא רוצה ולהיות לגמרי מסופק כשהשיג את זה. והיא ידעה כבר זמן מה שהדבר שהוא רוצה יותר מכל הוא אותה עצמה. הוא אמר לה את זה, יותר מפעם אחת, וזה אפילו לא נשמע דביק כשזה יצא מהפה שלו. וגם היא רצתה אותו, יותר מכל דבר אחר או לפחות במידה שווה. ובאותו יום, כשהביאה לו את הכוכב וראתה את המבט בעיניו הירוקות, היתה בטוחה שזה יספיק.

עברה מאז קצת יותר משנה. הם הניחו את הכוכב על השידה ליד המיטה, במקום שיכל לשמש גם כמנורת לילה קטנה, והמשיכו בחייהם בדיוק כפי שתכננו. הם קמו בבוקר ויצאו לעבודה וחזרו לאכול ארוחת ערב ביחד ונרדמו יחד באותה מיטה, ותכלת לא יכלה לבקש לעצמה חיים טובים יותר.

בכל בוקר היא הרימה את הכוכב ואחזה בו בשתי ידיים והסתכלה עליו מרצד לכיוון כל ההרפתקאות שתצא אליהן יום אחד. ובכל בוקר בער הכוכב באור חזק יותר ויציב יותר, והריקוד התזיזיתי שאחז בו בימים הראשונים הלך והאט לואלס עדין ונוטה למרכז.

וכשהרימה את הכוכב באותו בוקר הוא בער כמו שמש קטנה בדיוק במרכז הזכוכית, בלי לזוז. זה הכל. היה לה כל מה שהיא רוצה. סער ישן בצד השני של המיטה, תלתלים חומים מתפזרים על פניו. הוא לא היה, כנראה, הגבר היפה ביותר בעולם, אבל ככה בדיוק הוא נראה לה כשהסתכלה על קרני השמש מלטפות את פניו. הוא היה הדבר שרצתה יותר מכל דבר אחר בעולם. היא לא היתה זקוקה לכוכב שיגיד לה את זה. היא רצתה אותו כל כך עד שלא יכלה לרצות דבר מלבדו.

היא ניסתה להיזכר בלוויתנים ובשבעת פלאי העולם ובשושני המים מהנילוס, ולחרדתה גילתה שאף אחד מהדברים האלה כבר לא בוער בדמיונה. היא לא יכלה גם לראות את הדאון הצבעוני שלה שט מעל האוקיינוס, או את הכוכבים רוקדים מתחתיה כשהיא מרחפת לקצה היקום. היא כבר לא רצתה אף אחד מהדברים האלה. והיא ידעה שאם תישאר לא תוכל לרצות בהם שוב לעולם.

אם הוא אוהב אותה מספיק הוא יוכל לחכות לה. הוא ימצא אותה שוב, כשיגיע הזמן.

היא קמה בצעד עדין וקיפלה כמה בגדים לתיק קטן. היא אספה את הספרים שלה והכניסה אותם יחד עם הכורסה האהובה עליה לחור שחור בגודל נקודה יחידה והכניסה את הנקודה השחורה לכיס האחורי של התיק, שלא תאבד. היא נישקה את לחיו של סער בפעם האחרונה, נשיקה מרפרפת שבקושי חדרה אל חלומות הבוקר שלו, ועזבה את הבית.

*****

היא לא היתה שם כשסער התעורר לבסוף. זה לא הפתיע אותו. היא תמיד היתה אימפולסיבית, כמו ריצוד של כוכב, רודפת אחרי הגורלות שאף אחד לא כתב בשבילה. הוא הבחין במבט המעורפל בעיניה בימים האחרונים. הוא ציפה שתעזוב כל בוקר.

הוא ניסה שלא להתרגש מזה יותר מדי. היא היתה חייבת לרדוף אחרי החלומות שלה, מן הסתם, אבל הוא ידע שבסופו של דבר היא תרצה לחזור אליו. ובעצם, גם הוא התחיל להתעייף מהשגרה שלהם. גם לו התחשק לצאת למרדף קטן, והוא לא עמד לרדוף אחרי אף אחת חוץ ממנה.

הוא הושיט יד מעבר למיטה והרים את הכוכב בכדור הזכוכית שלו. לאן היא הלכה? לחצות את האוקיינוס? לגעת בבטן האדמה? היא יכלה לקחת מכאן רכבת לנתב"ג. אולי אפילו הספיקה כבר לעלות על מטוס.

אבל הכוכב שלו בער באש חמימה, נדחף כנגד דופן הזכוכית ומכוון אותו אל הדבר שרצה יותר מכל דבר בעולם. גם אם היא תחצה את האוקיינוס, גם אם תטוס לחלל החיצון, היא עדיין תאיר עבורו כמו כוכב בשמי הלילה. קשה לברוח ממישהו כשאתה זוהר בשבילו כמו כוכב.

הוא יצא לדרך.