1) לדעת איפה נמצא הסיפור: בייבי דרייבר הוא סרט על נהג שודים צעיר
("בייבי") שמנסה לצאת ממעגל הפשע שנכנס אליו בילדותו. באופן טבעי אפשר
לצפות שהסרט יהיה מלא במרדפים מהירים וקרבות יריות, ובאמת, הסרט מלא בהם. אבל,
אדגר רייט (הבמאי) זוכר שלא שם נמצא הסיפור. הסיפור האמיתי נמצא בחיים הפרטיים של
"בייבי", במאבקים היומיומיים שלו או בהתנסות שלו עם אהבת נעורים, בדרך
שבה הוא מתקשר, או לא מתקשר, עם האנשים הסובבים אותו.
אנחנו רואים את המיקוד הזה כבר מהסצינה הראשונה של הסרט. באופן צפוי הסצינה
הראשונה היא סצינת שוד, והיה אפשר לחשוב שנתמקד בשוד עצמו או שנדלג במהירות למרדף
כדי להראות את היכולות של "בייבי" כנהג, אבל לא. אנחנו מקבלים כמעט דקה
של "בייבי" מחכה לבדו במכונית, מאזין למוזיקה שלו, רוקד בכיסא ושר
לעצמו. שם נמצא הסיפור, ואדגר רייט לא מתבלבל לרגע.
2) להכיר את המגבלות שלנו: אדגר רייט עשה עד עכשיו בעיקר סרטי קומדיה
מופרעים שמתעלמים לחלוטין מסדר היום והקלישאות המוכרות בהוליווד. אולי אתם מכירים
אותו מ"סקוט פילגרים" או מסרטי טרילוגיית הקורנטו שלו. אם אתם לא
מכירים, תסמכו עלי – "בייבי דרייבר" הוא הניסיון הראשון של אדגר רייט
לייצר סרט שמזכיר אפילו טיפה את המבנה ההוליוודי של חברה טובים מול חברה רעים,
דרמה, מתח.
למרבה הצער, אלו בדיוק החלקים שלא עובדים בתסריט שלו. רייט יודע לייצר
תמונות מרהיבות ולספק לנו חגיגה אמיתי לעיניים עם כל סצינה. הוא גם אשף השנינות
וההומור, ובכל פעם שהוא מתמסר לזה ומחליט שהוא רוצה להצחיק אותנו אין לנו סיכוי
לשמור על פה סגור.
אבל בחלקים מסויימים של הסרט נדמה שרייט לא בטוח אם הוא רוצה להצחיק,
כרגיל, או שהוא מנסה לייצר רגע מותח ודרמטי. ישנה סצינה אחת מסויימת שבה סוחר נשק
מדבר על הסחורה שלו במונחים מעולם הנקניקים ותעשיית הבשר, והקהל יושב דומם במשך כל
הסצינה ולא בטוח אם לצחוק או לבכות.
קצת חבל לי שרייט נכנע לקונפורמיזם וניסה לתת לקהל את האקשן והדרמה
שהוא מצפה להם, ושרייט בבירור לא מרגיש איתם נינוח. אבל מצד שני,
3) צריך גם לדעת להעז ולפרוץ את הגבולות האישיים: רייט אמנם לא מצליח
לספק לנו דרמה מעולה או מתח שבאמת מותח אותנו, אבל הוא לפחות דוחף רגל לתחום ונותן
ניסיון סביר. רק מעצם העובדה שהעז ליצור סרט עם מבנה יותר "קונפורמיסטי"
הוא זכה להפקה גדולה יותר ולהפצה רחבה יותר מאשר ברוב סרטיו. נכון, הוא כבר ניסה
לפרוץ לתודעה הציבורית עם "סקוט פילגרים" ונכשל בקופות, אבל זה לא מפריע
לו לנסות שוב.
לדעתי אומץ הוא אחת התכונות החשובות של כל יוצר, האומץ ליצור את
היצירה שלנו כפי אנחנו רואים אותה ולנסות להביא לקהל מידה של הנאה או סיפוק. תמיד
קיים הסיכון שיצחקו על היצירה שלנו (או שנפסיד 20 מיליון בקופות...), אבל היוצר
חייב לקחת את הסיכון, להמשיך ליצור ולגלגל את הקוביות פעם נוספת.
וזה מה שלמדתי מ"בייבי דרייבר".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה